לפני שבוע ארחנו ליומיים משפחה מוינה עם ארבע ילדים חמודים , היה מדהים לראות שילדים מסתדרים בכל מצב ,
עם שפה ,בלי שפה ,מדברים עם הידיים ,צוחקים ,וכולם מבינים את כולם ...
 |
| ליבי בעברית ודנה בגרמנית משחקות באייפד |
ביום השני קמנו מוקדם בבוקר והתייצבנו ב"קסם הפרי" בית אריזה קטן עם שדות קטיף עצמי מרחק עשר דקות נסיעה מהבית
(בין מושב נוב לאבני איתן מרכז רמת הגולן). עלינו על רכבת הקוטפים הרתומה לטרקטור ויצאנו לדרך ...
 |
לילדי העיר מוינה הרחוקה שמכירים את הפירות בעיקר מהסופר, לילדי המושב שלי ואפילו לנו המבוגרים זו הייתה חוויה
מרשימה ומסקרנת!
למדנו המון: על הריסוסים, על הרכבת העצים השונים, ופתאום חשבנו לעצמנו, רגע, שנה הבאה זו שנת שמיטה? יהיו פירות? ולרגע באמת נלחצנו..
 |
רוב הילדים עבדו קשה למצוא את הפירות היפים, ולאסוף בסלסילות.
הייתה גם ילדה אחת שבעיקר הייתה עסוקה בלטעום ...
 |
הילדים התרגשו מאד. במיוחד הבנים.
יש משהו במכונות שתמיד מצליח לרתק אותם ...
 |
 |
בסוף שנפרדנו לשלום, הילדים שלי היו מאד מוטרדים, ״מתי אנחנו ניסע לבקר את האורחים בוינה״, "אפשר לטוס בשבוע הבא?"
ואני בעיקר הייתי מוטרדת מי יאכל את שני הארגזים, עמוסי פירות שנשארו איתנו...
 |
| המשפחה של סנדרה ומיכי מוינה (אז סגרנו על ביקור שבוע הבא?!) |
אז אם אתם עם אורחים או בלי, תנו קפיצה ל"קסם הפרי", באמת קסם של מקום :)
כתם הפרי איך ימינו חולפים
מאסיף לאסיף הן טועמות התפוח
והיא בשלה כנגד הזמן
את עור הקטיפה מלטפת הרוח. (זאב נחמה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה